<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קל"ד — תשובת הרא"ש</h1>
<h2>דף כו.</h2>
תשובת ה"ר אשר. שלום למורי ה"ר שניאור וחביריו. נראה לעניית דעתי, אחרי שראובן לא אכל בבית שמעון כאשר נדר, נעשה בעל חוב וחייב לפרוע, ואינו יכול לאכול עוד. כי מה שנהגו עתה הערבים לאכול על החוב, לא מצינו דבר זה מפורש בתלמוד, אך נהגו בנימוסי אומות העולם, וכמנהג המדינה. הילכך צריך לילך אחר המנהג. וכן מצינו בתלמוד שאם בני המדינה נהגו לקנות בקניין שלא תקנו חכמים, מועיל המנהג. כדאיתא פ' הריבית [ב"מ ע"ד ע"א], אמר רב פפא משמיה דרבא, האי סיטומתא קניא. ומסיק באתרא דקנו (מריש) [ממש] קני. וכן קניין שתקנו חכמים אם נהגו בני המדינה שלא לקנות, מנהג מבטל ההלכה, כגון באתרא דלא קנו בכספא [קידושין כ"ו ע"א]. וכן בנדון זה, משפט חרוץ הוא בכל המקומות שאם לא יאכל הערב וידלג אכילה אחת שלא אכל כדין ערבות, נעשה בעל חוב וחייב לפרוע. דאל"כ לעולם ידחה הערב עצמו מלאכל, וכשיכופוהו בדין אז יאמר אני רוצה לאכול. ומה שטען שהיה צריך לאכל לגוי, לאו טענה היא. דאטו אם היה אדם ערב בשש מקומות יפסיד(ה)[ו] החמשה ממונם, ויאכל לשישי. אלא כך הוא המשפט שישים אחר במקומו שיאכל. ועוד לא אכל ליהודי וידחה הגוי, דהי מינייהו מפקת. הילכך לאו טענה היא. הילכך יפרע ראובן חצי הממון שהיה ערב עבורו. ומן החצי האחר, כיון שהודה שמעון שיש לו ערב שיני, הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והוי פטר את ראובן מן חצי הממון, והא דאמר שהם אחראין וערבאין זה לזה, היינו שאם הערב [השיני] הלך למדינת הים, או אין לו מה לפרוע. אבל אחרי שעומד לפנינו ויש לו לפרוע, ושמעון מודה שהוא ערב, למה יפסיד ראובן בשבועה, הערב דידיה במקום תשלומים קיימא לפטור את ראובן. ויגבה שמעון מן הקהל הנותרים חצי הממון, ואף אם לא נשארו כ"א מעט, הנותרים חייבין לפרוע, כי הבעלי חובין אחראין וערבאין זה לזה, כדמפרש בירושלמי [שבועות פ"ה ה"א]. ובאבי"ה תמצא התשובה. והפליטים אשר עודנה חיים חייבין לפרוע הממון לפי הודאתן של עתה. והמה יחזרו אחר ממון היורשים שירשו [את] הקדושים. ולא יוכלו לדחות החייב והערב שהן יחזרו אחר ממון הקדושים. ושלום אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
